הקדמה לפרק המניח

(מתוך הקדמה לפרק המניח- הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ)

המקור מהתורה

וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר. בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ. (שמות כא, לג-לד)

וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן. (שם כא, לה)

בהמשך לדיון בפרק הקודם לגבי אחריותו של אדם המזיק, ממשיך פרק זה לברר נושא זה בשני צדדים, האחד — באדם שיצר תקלה לאחרים ברשות הרבים (כעין ״בור״), אם שנוצר ה״בור״ על ידי מעשיו, ואם שהוא גופו הפך ל״בור״. והשני — בשנים המזיקים זה את זה, כיצד נקבעת אחריותו וחובתו של כל אחד מהם.

הבעיה הראשונה, הקשורה במדה מסויימת בהגדרת נזקי ה״בור״, מובילה לדיון לגבי אחריותו של אדם היוצר תקלה לרבים, ובשאלה האם כל תקלה כזו נידונה במערכת ההלכות של ״בור״, או שיש לה גדרים משלה, וכן בשאלת אחריותו של אדם הגורם תקלה לאחרים לא מרצונו, אלא מתוך אונס הקורה לו עצמו.

השאלה בדבר אחריותם של שנים שהזיקו זה לזה תלויה בשאלה עקרונית: עד כמה צריך המזיק (או מי שעשוי להיות מזיק) לנקוט באמצעי זהירות שלא להזיק, והאם מי שנהג כראוי נפטר בשל כך מכל אחריות לנזקים שנגרמו על ידו. ומן הצד השני — האם יש לפטור את האדם המהלך ברשות הרבים מלהתבונן בדרכו.

מתוך הדיון בשאלה של שני אנשים שהזיקו זה את זה באים לדון בשאלה כללית יותר: בכל מקרה של שנים שהזיקו זה לזה, בין שהם שני אנשים, בין שהם שני בעלי חיים (אם במעמד שווה, כגון ששניהם תמים או ששניהם מועדים, ואם במעמד שונה, שהאחד תם והשני מועד), וכן אם הם אדם ובעל חיים. והבירור כאן הוא מצד אחד בדין האחריות לנזקים, ומצד שני באופן שבו מחשבים את הפיצויים עבור נזקים הדדיים אלה. ומתוך שאלות אלה עוברים לדון בעוד שתי בעיות אחרות. האחת — מה ההבדל בין אחריותו של אדם המזיק בגופו, לבין אחריותו לגבי בעל חיים השייך לו שגרם נזקים. כי בגלל שיקולים שונים (הן מבחינת סוגי הפיצויים, והן מצד דיני העונשים) עשוי שיהא דינו של אדם חמור יותר או קל יותר מאשר דינו של שורו המזיק.

ובעיה שניה — כיצד דנים בתשלומי הנזקים כאשר קיימת אי ודאות לגבי זיהויים של בעלי החיים זה המזיק וזה הניזק, וכאשר התובע והנתבע מציעים גרסות שונות לגבי המאורע. בבעיות אלה יש בירור הלכתי למעשה, אך גם דיון עקרוני יותר במדרשי הכתובים ובהגדרת הבסיסים העיוניים, הן בהלכות נזקי הבור, והן בהלכות נזקי הקרן.